חוויות אמיתיות מבתי אבות: תובנות יקרות ערך ממשפחות ודיירים

חוויות אמיתיות מבתי אבות: תובנות יקרות ערך ממשפחות ודיירים

כאשר מתמודדים עם ההחלטה על מעבר של אדם קרוב לבית אבות, אין כמו ללמוד מניסיונם האישי של אנשים שעברו תהליך דומה. סיפורים מהשטח יכולים לספק תובנות יקרות ערך, להאיר זוויות שלא חשבנו עליהן ולסייע בקבלת החלטות מושכלות יותר. במאמר זה נביא מגוון עדויות וחוויות של משפחות ודיירים מבתי אבות שונים, נזהה מוטיבים משותפים ונסיק מסקנות פרקטיות שכדאי לכל מי שמתלבט לקחת בחשבון.

סיפורים על תהליך המעבר וההסתגלות

1. "העברנו את אבא שלי ל'בית בכפר' לפני כשנה. בהתחלה הוא מאוד התנגד לרעיון, אבל ביקרנו שם כמה פעמים והצוות היה כל כך חם ואכפתי, שזה נתן לו ביטחון. ביום המעבר עצמו, המנהלת והעו"ס חיכו לנו בכניסה והכינו שלט 'ברוך הבא הביתה'. זה היה מרגש ועזר לו להרגיש רצוי ושייך מהרגע הראשון". (טלי, 56)
2. "אמא שלי עברה ל'עד 120' אחרי אשפוז ממושך. המעבר היה קשה, אבל הצוות עשה הכל כדי להקל. הם שאלו לפני על ההרגלים והתחביבים שלה והתאימו לה מראש תוכנית אישית עם חוגים וחברה שתתאים לאופי שלה. ביקשו שנביא חפצים מוכרים מהבית ועזרו לסדר בחדר שיהיה כמה שיותר דומה לסביבה שהיא רגילה. תוך חודש היא כבר הכירה כמה חברות חדשות והרגישה בבית". (יוסי, 62)

לקחים להפקה:

• לתת לגיטימציה לחששות ולהתנגדויות של המבוגר.
• לערב את הצוות בהיערכות ולנצל את הידע והניסיון שלהם.
• ליצור אווירה מקבלת וחמה כבר מהיום הראשון.
• לאפשר המשכיות והתאמה אישית של הסביבה והשגרה.

סיפורים על איכות הטיפול ויחס הצוות

1. "אבא שלי גר ב'משכנות בכפר' כבר 4 שנים והוא פשוט פורח שם. יש לו פרקינסון ולפעמים קשה לו בתקשורת. אבל הצוות מכיר אותו לעומק ותמיד מוצא דרך להבין אותו ולהרגיע. הם מתייחסים אליו בכבוד ובסבלנות אין קץ, וגם כשאני מגיע אני תמיד מוצא אותו מטופח ורגוע. אני בטוח שהם מטפלים בו כמו שהייתי מטפל בו בעצמי, ואולי אפילו טוב יותר". (דני, 58)
2. "אמא שלי הייתה ב'נוף ים' בשנתיים האחרונות לחייה. תמיד הרגשתי שם שהיא מקבלת יחס אישי ואוהב, ממש כמו בן משפחה. כשהייתה התדרדרות במצב, תמיד דאגו לעדכן אותי ולשתף בכל החלטה. אפילו בלילה, אם היה משהו דחוף, האחות הייתה מתקשרת ומרגיעה. בזכות זה יכולתי להיות רגוע שהיא בידיים טובות, ושנינו הרגשנו מוקפים בחום ובאהבה עד הרגע האחרון". (רינה, 71)

לקחים להפקה:

• לבחון את רמת האכפתיות והמסירות של הצוות לדיירים.
• לשים לב כמה הצוות מכיר כל דייר, צרכיו וייחודו.
• לוודא קיום תקשורת שוטפת ושיתוף של המשפחה בכל עניין.
• להתרשם מהאווירה הכללית ומיחס הצוות למשפחות.

סיפורים על הזדמנויות לצמיחה והעצמה

1. "כשסבתא עברה ל'גני ירושלים' בגיל 82, אף אחד לא ציפה למהפך שהיא תעבור. בהתחלה היא הייתה סגורה ומדוכדכת, אבל תוך כמה חודשים, בזכות תוכנית העשרה מגוונת והדרכה צמודה של העו"ס, היא פשוט פרחה. התחילה ללכת לחוגי יוגה ואומנות, השתתפה בטיולים ואירועים. מצאה חברות חדשות ואפילו התנדבה לעזור בבית כנסת. זה היה מדהים לראות אותה מוצאת בגיל הזה כוחות וכישרונות חדשים שהיו חבויים כל השנים". (חנה, 65)
2. "סבא שלי תמיד אהב לכתוב, אבל היה ביישן ושמר את זה לעצמו. כשעבר ל'בית בכפר' בגיל 90 הוא סוף סוף מצא את האומץ לחשוף את הכישרון שלו. הצוות עודד אותו להצטרף לחוג כתיבה ולשתף את הסיפורים שלו. תוך זמן קצר הוא הפך להיות "הסופר של הבית", כולם קראו לו לבוא להקריא להם, וזה נתן לו המון ביטחון ושמחה. הוא אפילו הוציא לאור חוברת עם הסיפורים שלו והצוות ארגן לו השקה מרגשת. ראינו אותו פורח ומגלה את עצמו מחדש ממש בסוף החיים". (דורון, 52)

לקחים להפקה:

• לבדוק איזה הזדמנויות לצמיחה והעצמה קיימות בבית האבות.
• לשים לב כמה הצוות מעודד ותומך בפיתוח יכולות אישיות.
• לחפש עדויות על דיירים שגילו כישרונות חבויים ומימשו חלומות.
• להעריך את ההשפעה של פעילויות העשרה על איכות החיים והסיפוק.

סיפורים על התמודדות עם אתגרים ומשברים

1. "כשאבא נפטר, חשבנו שזהו סוף העולם בשביל אמא שלי. הם היו נשואים 60 שנה והיא מעולם לא הייתה בלעדיו. אבל הצוות ב'עד 120' טיפל בה במסירות אין קץ, עטף אותה בחום ובהבנה. הם נתנו לה להתאבל, אבל גם עודדו אותה לא להסתגר. בזכות התמיכה שלהם והפעילויות שהם הציעו, תוך כמה חודשים ראינו אותה חוזרת לעצמה ומוצאת משמעות מחודשת. היא התחילה להתנדב, יצאה לטיולים, אפילו נרשמה לחוג ציור. הבנו שיש לה שם קהילה אמיתית שתומכת ודואגת לה כמו משפחה, וזה נתן לנו ביטחון לדעת שהיא לא לבד". (שרית, 68)
2. "סבתא שלי עברה שבץ קשה כשהייתה ב'בית בכפר'. היה חשש שהיא לא תשרוד או שתישאר משותקת לגמרי. אבל הצוות לא ויתר לרגע. הם נלחמו עליה יחד עם כל המשפחה, עשו הכל כדי לתת לה את הטיפול הרפואי הטוב ביותר. קיבלנו מהם עידכונים כל הזמן, והרגשנו שיש לנו שותפים אמיתיים במערכה. הדבר המדהים הוא שהצוות לא הסתפק רק בטיפול פיזי. ברגע שהיא התייצבה הם התגייסו לשיקום שלה, עשו הכל כדי להחזיר אותה לתפקוד. בזכות העבודה המסורה שלהם היא הצליחה תוך חצי שנה לחזור להיות כמעט עצמאית, וזכתה לחיות עוד 3 שנים איכותיות, בכבוד ובשמחה". (ירון, 55)

לקחים להפקה:

• לברר איך המוסד מתמודד עם מצבי משבר ואובדן של דיירים.
• לבדוק את רמת המקצועיות והמסירות של הצוות בטיפול פליאטיבי.
• להעריך כמה המוסד מתייחס לצרכים הנפשיים והרגשיים של הדיירים.
• לשים לב כמה הצוות מעורב ומחויב לתהליכי השיקום של דיירים לאחר משברים.

סיכום: תובנות וטיפים ליישום

1. שימו דגש על בתי אבות שנותנים תחושת בית, חמימות ומשפחתיות מהיום הראשון.
2. חפשו מוסדות עם צוות אכפתי, סבלני ומיומן שמכיר כל דייר לעומק.
3. וודאו שיש לצוות ניסיון בטיפול פליאטיבי ובהתמודדות עם מצבי אובדן ומשבר.
4. העדיפו מקומות עם מגוון פעילויות העשרה המותאמות לצרכים וליכולות של כל דייר.
5. שימו לב לגישה של המוסד לגבי שיתוף, עדכון ותקשורת שוטפת עם המשפחות.

זכרו, מאחורי כל סיפור אישי עומדים אנשים, רגשות וצרכים ייחודיים. אין נוסחה קסם אחת שמתאימה לכולם. אבל בסופו של דבר, בית אבות טוב הוא כזה שרואה בכל דייר עולם ומלואו, דואג לרווחתו הפיזית והנפשית, ונותן לו ולמשפחה תחושה של ביטחון, אכפתיות ושייכות.

אנו מאמינים שכל משפחה המתמודדת עם ההחלטה הזו ראויה לליווי אישי ולתמיכה לאורך הדרך. המומחים שלנו ב'יד להורים' מכירים לעומק את השטח, את הסיפורים ואת האתגרים. נשמח להיות כאן בשבילכם, להקשיב, לחלוק מניסיוננו ולעזור לכם למצוא את בית האבות שיהפוך לבית אמיתי עבור ההורה או הסב האהובים עליכם.